במסע הזה שאני עוברת כמטפלת בתנועה וכמורה ליוגה אני פוגשת הרבה אנשים , לומדת המון , כל אחד והסיפור שלו. לפעמים אני כותבת לי את הסיפורים האלו , ומפעם לפעם אני אשתף אותם אתכם.
חשוב לציין שכל הפרטים המזהים בדויים אך הסיפור אמיתי .

נאווה יושבת בכיסא הגלגלים רעננה ולבושה יפה , מחכה שאגיע לתרגול היוגה השבועי שלנו , מחלתה המתקדמת לא מאפשרת לה ללכת , הגוף שלה קפוץ כולו, מאובן מכאב...כשאני מגיעה לתרגול השבועי שלנו היא מסובבת אלי את הראש ומחייכת בעיקר בעיניים .
אני פורסת את מזרוני היוגה בטקס קבוע והמטפלת מגלגלת את הכיסא למרכז המזרון.
אני מתעניינת בשלומה , איפה כואב ? כמה כואב ?
ואז אנחנו מתחילות לתרגל יוגה .
והתרגול לא דומה לתמונות האלו שעולות לכולם בראש כשהם שומעים יוגה ...
אף אחת מאיתנו לא עושה ברכות לשמש ואין בתרגול שבינינו אף אסאנה שכתובה בספר .
התרגול עם נאווה דורש ממני להשתמש בכל היצירתיות שיש בי , להשתמש בכל מה שאני ידעת.
אני יושבת מול נאווה ומלמדת אותה להרפות את הגוף בעזרת הנשימה, אנחנו מחברות ידיים ונושמות ביחד.
אנחנו מניעות מפרק אחרי מפרק בתנועה מעגלית ומשחררות את הקפיצות הכאובה ע"י הנשיפה.
אנחנו מאריכות ומעמיקות את טווח השאיפה והנשיפה. אנחנו מבצעות וריאציות של מתיחה לגב ולשכמות בעזרת המקל או ההליכון . אני מרגישה את הגוף של נאווה תוך כדי התרגול כגופי שלי , מרגישה הדהוד לכאב שלה ומתוך זה יודעת להוביל את התרגול בצורה הנכונה ביותר לרגע הזה.
והגוף שלה נענה לתרגול ומתרכך , הקפיצות נכנעת לנשיפה.
הכאב מפנה את מקומו למרחב שקט ונעים יותר המאפשר מנוחה.
נאווה עושה יוגה .
נאווה מתרגלת יוגה במובן הכי עמוק שאפשר לתרגל .
כשאנחנו מתרגלות היא נמצאת שם לגמרי , גוף נשימה ונשמה מאוחדים במודעות מלאה לכל תא בגוף.
בסיום התרגול הפנים שלה מאירות ,הגוף מפויס ופחות כאוב , היא מחייכת אלי את החיוך הכי יפה בעולם והחיוך הזה שלה מאיר לי את היום.
כשיצאתי מביתה היום חשבתי על כל האנשים שאמרו לי שיוגה זה לא בשבילם כי הם לא גמישים.
חשבתי על נאווה שבגוף קפוץ וכואב עם תנועה מוגבלת מאוד , עושה יוגה שלמה ומושלמת .
שתהיה בריאה.