אנחנו חיים בעולם של "מולטי טסקינג " רובנו מעריכים ומשתדלים להיות יעילים .
לעשות כמה דברים במקביל ...מי שמצליח לעשות המון דברים במקביל נחשב מוצלח , בעיקר מוצלחת כי זה משהו שנשים מצטיינות בו יותר (סליחה  גברים ) .
ביום יום שלנו , כדבר שבשגרה ,אנחנו נוהגים ותוך כדי כך מדברים בטלפון , שומעים את הקשקשת ברדיו , ומציצים  ברמזורים בסמסים שנכנסו , תוך כדי זה אנחנו מתכננים בראש את מה נעשה בעבודה , מה צריך לעשות אחה"צ וגם את רשימת הקניות.
לפעמים אפילו , במקביל , אנחנו שותים או לועסים איזה סנדוויץ' ומתקנים איפור במראה...
וזה רק בקטע של הנהיגה !
 אין מה להגיד , אנחנו מוכשרים מאוד במולטי טסקינג .
אח"כ אנחנו מתלוננים שיש לנו "רעש בראש" , מייחלים לשלווה שאותה נדמה לנו שנשיג רק בנסיעה לתאילנד או על איזה אי ביוון...

לפני אלפי שנים אמר החכם הסיני לאו טצה :

"יותר מדי צבעים
מעוורים את העיניים
יותר מדי צלילים
מחרישים את האזנים
יותר מדי טעמים
מקהים את חוש הטעם
יותר מדי רצונות
מבלבלים את הדעת"

כנראה שהנטייה האנושית להספיק יותר מדי איננה חדשה , זה רק הטכנולוגיה החדשה שמאפשרת לנו להגדיל ולהעצים את כמות הרעש בראש.

אני מרשה לעצמי להציע משהו מהפכני –"סינגל טסקינג"
להתרכז כל פעם בדבר אחד , לתת לו תשומת לב מלאה , למצות אותו – ורק אז לעבור לדבר הבא.
איך עושים את זה ?
פשוט.
כשאוכלים מתרכזים באכילה , לועסים טוב ולאט , נהנים מהטעם. לא מסתכלים בנייד , לא קוראים עיתון ולא מסתכלים בטלוויזיה. כן משוחחים עם מישהו אהוב שאוכל יחד אתנו (:

כשיושבים עם הילדים , נמצאים איתם. לגמרי. בלי טלפון או טלוויזיה. בלי לעשות דברים נוספים תוך כדי...

וכך בכל פעולה שעושים ולא משנה כמה בנאלית ו"משעממת" היא יכולה להיות , משתדלים למצות את הפעולה עד תום. להיות ברגע הזה ולא במה שיקרה עוד מעט או במה שקרה קודם...
זה לא פשוט לביצוע , ובהחלט דורש אימון , בטח מאתנו דור המולטי טסקינג.
אבל השכר המידי של סינגל טסקינג הוא שקט. שקט בראש . שאפשר להשיג אותו כאן ועכשיו ואין צורך לנסוע לקצה העולם כדי לחפש אותו.