המקום שלי מתעתע לפני הסדר.

עוד בילדותנו סימנו את הטרטוריה שלנו בתמימות ומתיקות המשתמעת ברצף המילים "זה שלי". עם השנים בבגרותנו קלטנו שקיים גם "זה שלנו". המעגלים המשפחתיים והחברתיים סובבים סביב האני שלנו המחפש לו מקום עם משמעות ועוצמה, חג החרות, מעורר ומאפשר לנו, ליצור ולפתוח ולסדר מחדש, את מגירות הלב של כל אחד מאיתנו . בזוגיות פותחים גם את חדרי הלב. נשאלת השאלה?. איך מסדרים את החדרים ואת המגרות?. איך מבערים את החמץ המזכיר לנו בכל שנה את מקום שבאנו ממנו ?.מהי המשמעות האישית והזוגית לעטוף ולחלק את החמץ ,לפיסות קטנות בפינות החדר, יחד עם נר נאיר את הפינות נאסוף בחגיגיות ובחוכמה, עד יום המחרת נבעיר את החמץ מבלי לסרוף את הבית הפנימי והמישפחתי, נפסח עלהבערה שנוצרת נמתן אותה, נתרום ונרתם להוריד את מד "התשוקה" כמידי שנה, בסמוך לחג הפסח נוריד את מספר הפונים לבית דין הרבני. חג הפסח מסמל את החיבור לעוגן הפנימי המישפחתי זו הזדמנות לפריחה ולשיחרור הקיבעון הרגשי ולשם כך היקצו לנו שיבעה ימים. שהרי השלום מתחיל בבית הפנימי שלנו.

זוהרה ויולט איתן- מנחה ומובילה תהליכי שינוי והתפתחות אישי/קבוצתי זוהרה ויולט איתן-אמנית ישראלית זוהרה ויולט- מנהלת את "מרכז האור" גלריה לאומנות ישראלית זוהרה סגולה להצלחה-מעצבת ומציירת ציורי סגולות ל
