לכולם יש אייפון / טאבלט / פייסבוק ורק לי אין... על הורות, לחץ חברתי ורגשות אשם
- לפני כשבוע פגשתי ברופא שיניים שסיפר לי שלפני כיומיים פקדה את הקליניקה שלו נערה בת 13 והתפתחה בינהם שיחה על התבגרות בעידן של היום..בשלב מסויים הוא שאל אותה, סתם מתוך סקרנות, מה הוא יכול לתת לה בתמורה לכך שהוא ייקח ממנה את האייפון שלה. הנערה ענתה מיד, ללא כל השתהות: "שום דבר שתיתן לי לא יחליף את האייפון, אני מוכנה למות בעד האייפון ולא לקבל כלום בתמורה..."רופא השיניים מצא עצמו נבוך וכאבא צעיר בעצמו הוא הפנה אלי שאלה:"הבן שלי בן 6, יש לו כבר שני חברים עם אייפון ולא רחוק היום בו יודיע לי ש"להם כבר יש" וש"אני חייב לקנות לו גם".שלא לדבר על פרופיל בפייסבוק - שאם אפתח בעבורו , יהיה כנגד כל הערכים עליהם גדלתי כיוון שהפתיחה מותרת חוקית רק מגיל 14 ומעלה והמשמעות תהיה שכאשר אזין את פרטי בני אאלץ לשקר...אז מה עושים??" הוא הרים את ראשו והביט בי חסר אונים..."מה עושים?" השתהיתי עם התשובה, "קל להגיד אך קשה לעשות. לדעתי, אומרים "לא"... עם כמה שקשה ועם כמה שתשבור לבנך בן ה 6 את הלב, התשובה ברורה לך? באותה המידה התשובה תהייה ברורה גם לו.""ומה עושים עם המשפט המנצח "אבל לאסף כן קנו.. ולאסף כן פתחו כרטיס??""התשובה לדעתי...חזרתי והדגשתי, צריכה להיות: "אצל אסף קונים אייפון / אצל אסף פותחים כרטיס בפייסבוק, אצלנו לא.."אתה יכול להוסיף: "אני יודע שזה נשמע לא הוגן, אני יודע שאולי כרגע אני נראה לך כאבא הכי רשע בעולם אבל -אני באמת חושב שבגיל שלך שימוש בפייסבוק הוא לא מתאים ובגלל שאני חושב ככה אני לא מרשה לך עדיין, גם אם הורים אחרים כן מרשים ...""יבוא יום והוא יודה לך..." אני אומרת לו, יודעת ומבינה שאולי קשה לו לראות את זה כרגע."ומה זה יעזור לי?" הוא נאנח, כאילו קרא את מחשבותיי, "הלחץ החברתי הזה יהרוג עוד את כולנו, ואני אמשיך להרגיש אבא איום..."והוא צודק, רגשות אשם ובטח בעידן המודרני, הם חלק בלתי נפרד ממושג ההורות ונדמה שהלחץ החברתי שרק גובר מדור לדור אינו מקל על ההורים"זה מתחיל עוד בשלבים הראשונים בילדות– אינספור המלצות לעגלות תינוק יוקרתיות, קורסים וסדנאות התפתחות שחלילה אם לא תירשמו, אתם תפגעו בהתפתחות ילדכם, ממשיך בבחינת רמות הסובלנות שלך כהורה מול חלונות הראווה בקניון, הילד משתטח, בוכה זועק שהוא רוצה ופתאום נדמה לך שכל ההורים בקניון מביטים בך במבט של "תקנו לו כבר", או לחלופין: "איזו אמא מזעזעת..."ונמשך מול ילד או ילדה מרדניים בגיל ההתבגרות שיעשו הכל בכדי למצוא חן בעיני חבריהם לכיתה ומולכם יתייחסו בבוז, יטיחו ויאשימו בהורות גרועה.כמה שהורים ינסו לברוח מהרגשות הללו, כך הם יידבקו בהם יותר.אני תמיד אומרת שזה כמו שד קטן שיושב לך על הכתף ולא מרפה, מנסה להקניט ולאיים שאם לא תשחרר קצת ותמשיך להתעקש הילד שלך ישנא אותך לנצח.האומנם?אותו שד לוחץ על אותן הנקודות. נקודות "ההורה האיום" אני קוראת להן, נקודות שהן בראש שלכם אך למעשה, הן בראש של כולם, הן מפריעות, מציקות, מנהלות אתכם ואז אתם קולטים שבחרתם להתנהל לפי קול שלא מתיישב לכם בדיוק עם מה שאתם מאמינים.אז בואו ננסה לשבור קצת מיתוסים וגם להבין איך להתנהל טוב יותר במצבים האלו אוקיי?1. לחץ חברתי הוא מושג אוניברסאלי שמופיע במהלך חיים גם של ילד וגם של מבוגר, עמידה מול לחץ חברתי הינה עמידה על ערכים ונורמות שהאדם מאמין בהם. עמידה מול הלחץ הזה יוצר גיבוש זהות ברור יותר בגיל ההתבגרות המאוחר.המשמעות לכך שאדם שגדל בבית בו הוריו העניקו לו דרך של אמונה וערכים ברורים, יתפתח בצורה טובה יותר, ייצא בשל יותר לעולם שבחוץ וילמד לדחות סיפוקים ולקבל החלטות שקולות.2. "לכולם יש, רק לי לא..." – משפט שנשמע במיליון ורסיות ובמאות סיטואציות יומיומיות. המשפט לרב (תתפלאו) אינו נכון, הוא רק נאמר כבדרך אגב בכדי להזכיר לכם שאתם הורים רעים שמונעים ממני לקבל את מה שאני רוצה עכשיו! ומי אמר שדחיית סיפוקים היא אינה דבר בריא? מי אמר שקצת כעס, מאבקי כוח והתנגדות בגיל ההתבגרות אינם תהליך טבעי? התהליך שבו המתבגרים שלכם משתחררים מהתלות לעצמאות הוא התהליך הנכוןביותר אשר יתווה להם דרך חלקה יותר, בוגרת יותר ומועילה יותר. כאן לדוגמא ניתן להציע למתבגר לפתוח קופת חיסכון מעבודת הקיץ שלו שבמידה ויתמיד בה ויראה בגרות, נכונות והבנה על ערך הכסף, אתם כהורים תסייעו לו להשלים את הסכום למוצר שרצה לרכוש.3. היפרדו מהשד הקטן - הוא רק לוחץ שם על נקודות שבראייה מפוקחת יתבררו לכם כלא הגיוניות. ואם "שברתם את ליבו" של ילדכם, היו סמוכים ובטוחים, זה לא לכל החיים... "ליבו יישבר" עוד הרבה בדרך, ולא רק דרך מעשים שלכם.. החוכמה היא להיות שם בהקשבה ובתקשורת כשזה קורה, לאחות את ליבו ולהמשיך לטפח את דימויו העצמי וחוסנו האישי בדרך אל חיים בוגרים ועצמאיים.לדוגמא, ניתן להגיד ש"כהורה המכיר אותך אני מבין שכואב לך עכשיו אבל אני גם יודע שאתה מספיק בוגר ואחראי להבין שהכעס וההרגשה הלא נעימה הזו יחלפו ושאני פה תמיד אם תרצה לשתף, לספר וזה בסדר גם לכעוס עלי...."זהו להפעם,בפעם הבאה נדבר על דימוי עצמי- מה הוא דימוי עצמי, למה הוא כל כך חשוב ואיך אתם כהורים יכולים לעזור לילדכם ליצור דימוי עצמי גבוה / לשפר אותו..ובינתיים אשמח אם תגיבו כאן למטה ותספרו לי על מקרה אחד בו אתם התמודדתם עם לחץ חברתי מצד הילדים"שלכם, נעמה
נעמה משלי - ייעוץ סוציאלי רפואי ושיקומי למשפחות
שמי נעמה משלי ובהכשרתי אני עובדת סוציאלית מזה 8 שנים. ייעוץ סוציאלי פרטי הינו תחום חדשני בישראל. אדם המספק שירות שמרכז למשפחה את כל צרכיה הבירוקרטים והמנהלתיים בעת משבר רפואי. יועץ סוציאלי הוא בדרך כ