בסרטו הנפלא של יובל אדלר "בית לחם", מצאתי את עצמי מהרהרת על סוגיית הנאמנות הכפולה של ילד שהוריו מסוכסכים ביניהם. בסרט מוצגת מערכת היחסים המורכבת בין סנפור, נער פלסטיני, לבין רזי - המפעיל מהשב"כ, שמייצג עבור הנער את תפקיד האח הבוגר והאב האחראי. הילד נקרע בין הנאמנות לאב/האח לבין הנאמנות למשפחתו, לעמו ולערכים עליהם גדל. הדרך היחידה שלו לשרוד, תוך ניהול חיים כפולים וצורך לבחור בכל רגע נתון בין "האבא" ל"אמא", היא לשקל ולבגוד. כל בחירה שיעשה יוצרת אצלו רגשי אשם והופכת את חייו לבלתי נסבלים! האנלוגיה היא: מה קורה לילד שהוריו מסוכסכים, ומשתמשים בו למלחמתם? מה המחיר שהילד משלם? איך הופך הילד לקורבן? איך מצטמצם לחלוטין מרחב הבחירה של הילד, כאשר הוא תקוע בין השניים? השאלות האלה הן חומר למחשבה בסכסוכים קשים, בהם מדברים בשפת המאבק...