מה אנו עושים יותר בקלות? איך אנחנו מתנהלים באוטומט?
האם כשיש לנו משימה אנחנו נוטים לעבוד יחד כקבוצה או מיד נכנסים לתחרות מול האחרים,
רוצים לנצח... להיות הכי טובים......

בסוף השבוע האחרון לקחתי חלק בסמינר דו יומי מרתק שיועד להורים שעומדים בראש ההנהגות הבית ספריות בישוב שלי
(אם אתם לא מכירים את מושג ההנהגה הבית ספרית אתם בטח מכירים את מודל ועד כיתה/ בית ספר)

כל ההורים השותפים בהנהגה הם הורים מקסימים, אכפתיים, בעלי תפיסה קהילתית, עובדים למען מטרה משותפת- ילדי ביה"ס
וכמובן מאוד מאמינים בשיתוף פעולה.
כל זה טוב ויפה, עד שחילקו אותנו לקבוצות ונתנו לנו משימה,
אז כל השדים יצאו :-)
מהר מאוד צצו "קנוניות" בין הקבוצות, כל אחד דאג רק לקבוצה שלו, האמון ושיתוף הפעלה נגוזו והתחרות היתה בעיצומה.

ניתוח התהליך היה מרתק
איך ברגע שמחלקים אותנו לקבוצות אנו נכנסים אוטומטית למצב תחרות
והרי כבר מגיל צעיר מחלקים אותנו לקבוצות ועושים תחרויות בינהן
איך הפרשנות שלנו להוראות לא הביאה בחשבון את היכולת לעבוד כקבוצה גדולה
ומדוע לא פרשנו את המשימה כמשימה שתביא תועלת גדולה יותר אם נעבוד כצוות כולנו יחד.
ונקודה חשובה למחשבה, למה התחרות יותר משעשעת, מניעה לפעולה ומאתגרת משיתוף פעולה
איך גורמים לתהליך בשיתוף פעולה להיות מיוחד ומרתק לא פחות.

כולנו יודעים שעבודת צוות היא הדרך האפקטיבית ביותר להשגת מטרות מוגדרות
שבעבודת צוות אנו יכולים להיות יותר יצירתיים, יכולים להשתמש בכוחות וביכולות הייחודיות לכל אחד
יכולים להשיג מטרות יותר גדולות ומשמעותיות.
אבל עבודת צוות זה גם משהו שצריך לטפח ולהוביל.

זה אחד הדברים שאני גם עושה בסדנאות הארגוניות
סדנאות בהן אנו גם דנים בערכים ובכוחות שלנו כצוות, וגם מתנסים בעבודת צוות הלכה למעשה
תוך יצירה אתגרית בזכוכית.