אחד מזכרונות הילדות שלי מארוחות הצהריים המשפחתיות היה. ...."בחצי היום" זו היתה תוכנית רדיו ברשת ב' כמדומני. אבא שלי ישב עם צלחת האוכל שאמא שלי הגישה לו ואנחנו מסביב.. "מקשיבים" לחדשות בעינייני היום, שנמשכו חצי שעה. מאחר והצטיינתי כבר מגיל צעיר בלא להפריע ולהיות ילדה טובה ונוחה להורי, אז במקום לדבר, לשתף, ולשמוע מילים משפחתיות פשוט אכלתי ואכלתי ואכלתי עד ..שנגמרה התוכנית. כשאני מבררת עם אנשים בקליניקה שלי מה גורם להם להפסיק לאכול ארוחה כלשהי, רוב התשובות מדברות על גורם חיצוני: " כשנגמר לי הזמן, כשהאוכל נגמר, כשהחברים שאיתי מסיימים לאכול, כשאני מסיים לקרוא את הכתבה בעיתון, או כשהסתיימה תוכנית הטלביזיה שלי. אורח החיים המערבי נוטה להרחיק אותנו מההקשבה לזה שיודע.. הגוף שלנו. כשאיננו מבלבלים אותו במזון מעובד, חומרים משמרים, שומנים, או סוכרים מזוקקים.. הוא יודע בדיוק מתי הרגע הזה שבו טוב לנו להפסיק לאכול, שאכלנו די צורכנו, שעוד כמה דקות נהיה שבעים אבל לא מפוצצים הוא פשוט יודע. אז הנה 3 עצות פשוטות שיעזרו לכם לשמוע את מה שהגוף שלכם יודע, ואל תשכחו להעביר אותן הלאה לילדים שלכם: 1. כשאתם אוכלים- תאכלו, אל תתעסקו בשום דבר אחר באותו זמן 2. תכננו מראש את גודל המנה שמתאים לכם ושימו על צלחת מתאימה לכמות המזון (או מעט קטנה ממנה) 3. דמיינו שיש לכם מד מלאות בבטן (1-10), בידקו באיזה מספר אתם מתחילים את הארוחה (לפעמים תגלו שאתם כבר ב 9.. אז אולי כדאי לוותר), כל כמה דקות שימו יד על הבטן ובידקו שוב איפה עומד הסמן. כשתגיעו ל 8 – סיימו לאכול!! שיהיה לכם בתיאבון, דגנית