" ברוך שפטרני מעונשו של זה" (מדרש בראשית רבה פרשה סג)

13 הוא גיל בו כל ילד יהודי הופך מילד לנער, מקטן לגדול..ומפטור ממצוות לחובת קיום המצוות כמו שכתוב:

"בן 5 למקרא

בן 10 למשנה

בן 13 למצוות"(אבות ה כא)

לפני היום הגדול,הנחגג בחגיגה גדולה בקרב המשפחה בעיקר זהו יומו של החתן.

הרבה שאלות מלוות אותו לאורך כל התקופה

 וזאת גם הפעם הראשונה שהוא נפגש עם מושגים כמו:טלית..תפילין והפטרה.

..הסקרנות מלווה אותו..ושאלות שנוגעות בגיל ההתבגרות גם כן ..("מתי יתחלף לי הקול?")

בחודש האחרון משפחתי ואני  נמצאים בקדחת עשייה לקראת בר המצווה של בני איתמר.

הכל נראה לי בהתחלה כמו עוד הפקה שלי לאירוע (שאני הרי די שוחה בזה..)

אבל בשבוע האחרון התחלתי "לסגור קצוות" ודברים מתחילים לרקום עור וצורה ..

ופתאום הכל מתחיל להיות מאורגן וקצוות נסגרים..ואני לא מאמינה שההתעסקות הזאת מסביב

לאירוע מסתימת לה..

עוד אני בודקת מה חסר ברשימות שלי..ואני מגלה שקשה לי לבלוע את הרוק..אני בקושי נושמת

ופעימות ליבי חזקות..אני מגלה דמעה ועוד דמעה..ומתחיל בכי קורע לב.הבן שלי בן 13!!

אני מתחילה להפנים שאני אמא לילד מתבגר..ולא הילדון הקטן והמתוק שלי שנישקתי בלי הפסקה.

בכל חלקי גופו...עכשיו זה :"אמא בלי פדיחות..אל תנשקי אותי ליד החבר'ה.."

בשבוע הבא בע"ה ,נחגוג לאיתמר בני, ברוב פאר ושמחה את חגיגת בר -המצווה שלו ושבוע אחר כך הוא יעלה לתורה

בבית הכנסת בכפר הולדתי,כפר של תימנים.

חשוב לי לספר לכם שהבן שלי שבחציו הוא אשכנזי..התעקש ללמוד את ההפטרה מאבי שיב"ח

בסגנון תימני..זה לא פשוט ולא קל ,אפילו קשה למי שלא יודע את הסילסולים מינקותו..

ובכך אני חשה גאווה גדולה.

שם בבית הכנסת, אביו ואני נאמר את הברכה הידועה:"ברוך שפטרני מעונשו של זה"-

ברכה, שבעצם משחררת אותנו מאחריות על מעשיו וכאילו מעבירים את האחריות לנער.

תגידו לי,זה אמיתי? הרי עד שהוא יתחתן אנחנו נהיה אחראים למעשיו..בתיכון,בצבא,באוניברסיטה..

נכון או לא?

אז אני מכריזה בזאת שאני לא מוכנה ולא רוצה "להיפטר מעונשו של בני"...

אני רוצה להיות צמודה אליו עד שהוא יגיד לי..נמאס.אני רוצה להמשיך להיות אחראית על מעשיו

על לילותיו..על המקומות שבהם הוא יסתובב..

רק על דבר אחד אני לא יכולה להיות אחראית וזה על ליבו..שיאהב את מי שיאהב .

.

אני, אותו, אוהבת לעולם.!