"עת זמיר הגיע"
ככה גדלתי..עם הריחות המדהימים של פריחת האביב ,ציוצי הציפורים המבשרות את החג והנוף המשגע שממולי :הרי הגלבוע.
בכל שנה היינו רצים בשדות התירס והיינו שיכורים מהחופש האינסופי לרוץ ולרוץ בשדות שלא נגמרים.
שירי אביב היו חלק בלתי נפרד מקבלת הפנים לכבוד החג ומן הסתם ,שירי הגבעטרון (שהושרו בנשימה אחת עם ההגדה)
היו הכי אופיינים:"ניצנים נראו בארץ" ,"ים השיבולים" ,"עמק שלי" ועוד...
עכשיו ,אני כאן ,כמעט 22 שנה עירונית לחלוטין..אבל בנשמה אני עדין ילדה מן הכפר שמריחה את שדות התירס
את הפריחה של ההדרים ,שומעת את ה"מורי" של גדעונה קורא לכולם להביא את החמץ למדורה במרכז הכפר..
ובעיקר בעיקר שומעת את ניגוני התפילה התימנית של אבא..ואני כל כך מתגעגעת...
אני מאחלת לכולנו חג של שמחה אמיתית ,של חופש/חרות/שיחרור (סמנו את ההעדפה שלכם)
של ניקיון בנפש וטוהר פנימי שיחזק את נפשכם ויעביר אהבה גדולה אליכם וממכם.חג שמח מכל הלב
איילה
הייתי רק בת 8 ,עם בגד ים ושיער רטוב כשאמא "דחפה" אותי לבמה במעין חרוד.. מול מאות אנשים נשמעתי לציוויה:"תשירי" ושרתי את :"כוכבים בדלי"-הו נומה נומה נום ילדי.." עד היום, התחושה הזאת מלווה אותי לפני ש