אבא,

כבר שנים שאתה לא ממש איתנו, רק הגוף שלך, נשאר בבית.. ואתה,  היית כאן רק בנוכחות פיזית גדולה ומנחמת.. ועם התקווה שאולי..

העיניים, האהבה הגדולה והחום, השובבות והחיוך  הנסתר-כבר מזמן אינם שם, ואתה מסתכל עלינו אבל  רואה דרכנו..כאילו היינו שקופים..

נתת לנו תקופה ארוכה להסתגל לחיים בלעדייך, ידעת שלא נוכל לעמוד בפרידה פתאומית  וחטופה אתה הרי מכיר אותנו, מפונקים כל כך.. אז הענקת לנו (כמו תמיד) זמן הסתגלות.. כל פעם עוד קצת.. כל פעם הידרדרות נוספת במצבך ואנחנו מתקשים לעכל אבל מתרגלים..ומבקשים "רק שיישאר ככה.."..

עצוב. סבתא גניה  ז"ל, הייתה אומרת תמיד "שלא נדע למה אפשר להתרגל.."ומסתבר שהיא צדקה..(שוב)..כי בדרך לבית החולים , ביומך האחרון..(כמה סימלי) חשבתי לעצמי שגם לשגרה הזו אני יכולה להתרגל..לצאת בבוקר,להיות לצידך בבית החולים עד שעה שלוש ולמהר הביתה כדי להספיק לגנים..רק שלא יהיו עוד שינויים.. שגם זה יישאר ככה..שלא נאלץ להיפרד באמת כי הנה אתה עוד קצת כאן.. אמנם רק כל כך מעט ממך נותר אבל עדיף מכלום..

אבל אתה, אבא, הבנת שזו לא שיגרה שניתן להמשיך בה..  ריחמת על אימא ועלינו, ריחמת על הילדים שלנו ואולי סתם נגמר לך הכוח להילחם..מוזר.. אפילו לך נגמר הכוח.. והרי היה לך כל כך הרבה כוח תמיד.. ואולי פשוט הבנת שהגיע הזמן, שאנחנו כבר יכולים להיות בלי.

אז רצינו לומר תודה.

תודה שהיית אבא שלנו,שהענקת לנו אהבה כל כך גדולה וחסרת גבולות- שעכשיו אנחנו לא יודעים איך נסתדר בלעדיה.

תודה ששמרת עלינו והגנת עלינו וגידלת אותנו עם תחושת בטחון כל כך גדולה שבזכותה אנחנו יכולים להמשיך להתהלך כאן ולדעת שמישהו גדול וחזק כמוך ממשיך לעשות את זה גם מהשמיים..

תודה שחינכת אותנו להעריך פשטות, בזכות זה אנחנו יכולים להמשיך להיות מי שאנחנו ולדעת שככה, בדיוק כמו שאנחנו אנחנו בסדר הרי אנחנו שלך.

תודה שדאגת שנבין שאם כבר מחליטים לעשות משהו , לדאוג לעשות אותו הכי טוב שאנחנו יכולים (או לא לעשות בכלל).  בזכות זה אנחנו יודעים ששווה להתאמץ..- כי רק ככה יש סיכוי שנצליח..

תודה שהענקת לנו  (אתה ואימא) בית חם, בטוח ומפנק כל כך. בזכות זה אנחנו יודעים איך לחבק (לפעמים עד כאב, כמוך) ולאהוב ללא  גבולות את הילדים שלנו.

תודה שאהבת אותנו כל כך, בלי קשר למה שעשינו, ובעיקר שקיבלת אותנו כמו שאנחנו (לא מושלמים, כנראה). בזכות זה, אנחנו יודעים לראות את החיובי בכל דבר- גם אם הוא לא מושלם כמו שחשבנו שצריך להיות.

תודה ,אבא, על חוש ההומור המיוחד שלך ועל השובבות. על הבדיחות, האמירות, הגסויות וההשתובבויות שלך שליוו אותנו כל החיים והן חקוקות, כמוך, על לוח ליבנו.

כנראה, שלנצח כשיציעו לנו קפה שחור נאמר "שחור לא" אבל שחורה בשמחה"...

 לעד נקטר על העולים הרוסים אבל נשתגע על הרוסיות.

וכשנגיע לחוף הים, לא יהיה מי שיאמר מעכשיו  קראי לי רק  "בוגץ'" ולא  "אבא"-   ככה, כדי להשאיר את כל האופציות פתוחות..

תודה שהיית אבא שלנו היית האבא שהיינו בוחרים שוב ושוב לו יכולנו!!!

עצוב לנו כל כך...

השארת לנו אימא חזקה מחוסר ברירה, עצמאית ומתמודדת לבד, מהעדר אפשרות אחרת.

בזכותך, אבא, אנחנו יודעים שנתגבר, נמשיך את חיינו, גם אם כרגע אנחנו לא כל כך יודעים איך פשוט כי למדנו ממך- שאין אפשרות אחרת.. וחייבים ללכת הלאה ולהתקדם גם כשהכיוון אינו ברור..

אני עצובה בשביל אימא, שנשארה בלעדייך, אני עצובה בשבילנו שאין לנו אבא יותר..

ובעיקר אני עצובה בשביל הנכדים שלך, שלא זכו ליהנות מסבא כמו זה שיכול היית להיות עבורם- סבא חזק, סבא גדול, סבא גיבור, שיש לו טרקטורים ומכבשים וסירות מנוע..

 סבא כזה שיודע לשחק כדורגל, סבא שיודע להרכיב על הכתפיים הענקיות שלו.. שם אפשר לשבת בנוח להרגיש על גג העולם..

סבא ששם את הילדים על המקרר, מתרחק לרגע כדי להפחיד.. צוחק וחוזר לאסוף אותם חזרה לחיבוק גדול.. עד שקשה להבין מי נהנה יותר .. אתה או הילדים..

סבא כזה, שכול אחד היה רוצה.. פשוט לדעת, שכשהוא בסביבה אפשר להיות רגועים, מוגנים ומאושרים.

סבא כזה שאפשר לעשות איתו דברים שאי אפשר עם סבאים אחרים..כזה שאפשר ללכת איתו לים "לחפש חתיכות..", כזה שאוכלים איתו קינוח לפני, ואפילו במקום האוכל..

כזה שאוהב לנשוך את תנוכי האוזניים עד שכואב, או לצבוט את הבהונות ברגליים כמו שרק אתה צובט.

סבא כזה שבזכותו הם היו לומדים (כמונו, אבא), להכניס את כפות הרגליים לתוך השמיכה כי תמיד יש מישהו שכדרך אגב.. עובר ומדגדג, שם בדיוק במקום הרגיש הזה בכף הרגל..שנייה לפני שנרדמים.

אז זהו..

חבל. אבא, חבל כל כך, וקשה ועצוב.. וסופי.

אנחנו ממש נפרדים.. עוד מעט כולנו נצא מכאן.. ואתה נשאר . לתמיד.

לפחות, אנחנו יודעים שאתה נמצא, בדיוק במקום שבו היה חשוב לך כל כך להיות.. ליד ההורים שלך.. שכל כך אהבת.. ואולי כבר נפגשת איתם. הרי כל כך התגעגעת..

אז , אבא,

תמשיך בבקשה לשמור עלינו ולדאוג לנו ולאהוב אותנו -  כי אנחנו לעולם, לעולם לא נפסיק לאהוב אותך, לזכור ולהזכיר,  ובעיקר להתגעגע !!

נוח על משכבך בשלום, אבא נערץ שלנו,והייה נא מליץ יושר למשפחתך  ולעם ישראל כולו.   

                                                                              אנחנו.