לפני 20 שנה כרעתי ללדת. טוב, אני לא קשישה אמיתית, אבל גם זה קורה. הלכתי לבית חולים הקריה בתל-אביב, לימים ליס, בלילה וילדתי כמובן בצהריים, ב-13:20, את ביתי הבכורה. שעה שאף אמא לא יכולה לשכוח ("חייבים להגיע עד 13:20 לגן להוציא את הילדים, ואז....").
בחדר ההתאוששות, ליד חלון ווילון כחול מפוספס, הושמעו ברדיו שירים ישראליים, זוהר ארגוב לצד שלמה ארצי. חשבתי בליבי, "איזה יופי! כואב, אבל לפחות מוזיקה נחמדה". עדיין הלב דפק מרגעי הקסם של הלידה. אהבה וכאב יחד.
התרחשות בחדר היולדות למטה, הסבירה ליולדות הצעירות שפשוט ילדנו בט"ו באב = חג האהבה. 16.8.1989 ט"ו באב. טוב, כבחורה צעירה למדתי היטב את חודשי השנה הלועזיים, שרתי בגרון עמוק את שירה של נעמי שמר "בתשרי נתן הדקל פרי שחום נחמד, בחשוון ירד יורה.....", ובאמת ידעתי את כל חודשי השנה העבריים, אבל לדעת ולזכור ימים - דיברתי בלועזי. את תאריך הלידה, של מירב, אף אחד במשפחה כבר לא שוכח. זהו חג אמיתי מבחינתנו, ההורים. חג האהבה. להביא לעולם ילד בכור מפרי האהבה בחג האהבה, זהו סמל.
זהו סיפור קטן גדול ואמיתי, איך אפשר באמת להרגיש אהבה ביום שכזה, זוהי אהבת חיים להביא לחיים ילד או ילדה בתאריך שכזה. את שלושת ילדיי האחרים, ילדתי בסיוון, בכסלו, בטבת. גם איתם היה זה יום חג של אהבה אמיתית.
לא בכל יום אנו כורעות ללדת, ואיתה מפלס האהבה, והתפעמות הרוח גדלים.
אהבה מבחינתי זה הרחבת הלב. ללדת את עצמנו מחדש.
ללדת את עצמנו מחדש, זה לעבור תהליכים, ממש כמו בהריון ולידה.
אנחנו צריכים להידלק ולהיות מודלקים (היום זה עולה הרבה כסף), מרעיון, מעבודה מפרי יצירה, מלראות את ילדנו גדלים לאנשים דומים ושונים לנו, יופי הטבע (יש כ"כ הרבה דברים שאנשים נדלקים מהם), וכאשר אנו מובילים את עצמנו בתהליך של היווצרות, "לידת" הרעיון גורמת לפרצי אהבה ואושר. התהליך הוא האהבה האמיתית, התוצר הסופי הוא הפרי. באהבה אנו מכניסים נשמה, דמיון, יצירתיות והמון דלק=חיות, חיים. אנשים מאוהבים הם אנשים חיים, עם ניצוץ בעיניים. ותאמינו לי, בעל וארבעה ילדים, שני כלבים גדולים, חמי בן 87 וחצי ומטפלת פילפינית שבהריון מהסיני, כולם דרים איתי יחד, וללא אהבת החיים עצמם, לא יכולתי לחיות טוב כל כך. איך עושים זאת?
אוהבים את החיים והחיים מחזירים לכם פידבק.
להתחבר למי שאתם באמת, מבלי לפחד להראות את עצמכם. לבטוח ביכולות שלכם.
לפני כארבע שנים, התוודעתי לסדנאות יוגה צחוק. בהתחלה הייתי בטוחה שהגעתי לבית משוגעים. הייתי עדיין שבויה בתחום השליטה וההגיון. ברגע שפתחתי ונפתחי לשיטה. ברגע שנתתי את עצמי לתהליך, התאהבתי. את הפירות, ההצלחות, הלמידה אני קוצרת ואוספת בדרך.
להתאהב כל יום מחדש, זה להחליט שהיום הולך להיות לי יום מלא הפתעות. 3 פעמים בשבוע, אני מתחילה בהליכת בוקר, ושרה לי שיר בקול, "איזה יום שמח לי היום, איזה יום!", כן, שיר ילדים, של פעם (זה מה שאני יודעת וזוכרת). אני מרגישה דרך השיר, שהיום עומד להיות לי יום נפלא.
אני נפגשת עם אנשים, מזכירה להם לחייך ולצחוק, צוחקת יחד איתם, משחררת כעסים ולחץ (זה גם קורה.... מלחמה, מחלה, בעל, ילדים), אבל זו דרכי להיות בחיים. לצחוק, וליצור.
ליצור חיים = ליצור אהבה.
לגרום לאנשים להרגיש את החיים זו מצווה.
אלוהים ברך אותי בעבודה של חיים.
להזכיר לאנשים לצחוק ולפתוח את עצמם. אם רק נדע לפתוח את הלב, נקבל אהבה, בראש ובראשונה עבורנו, ומשם נוכל לתת גם לאחרים.
בואו נתחיל להתרגש מהתהליכים שאנו עוברים, כי זוהי האהבה.
בואו נאמין באמונה שלמה, שמחכה לנו יום מלא הפתעות, ואין לנו מושג מה יש שם.
בואו ניתן לעצמנו בראש ובראשונה.
בואו נחייך ונצחק לעצמנו.
בואו נשמיע את קול הצחוק שלנו, שיגרום לאחרים לצחוק.
לחיות תהליכים, לחיות את החיים, להאמין בעצמי זוהי התגלמות האהבה בעיניי.

בברכת חוק חיוך חובה,

שיפרה ארווס
מאמנת לחיים בריאים ושמחים יותר
מורה ומנחה סדנאות צחוק
מנחת הורים לפי מודל "עוצמה"
WWW.SHIFRA-ISRAEL.COM
054-4904030