איזה אושר, הצטרפתי למקהלה של אסתי קמאי.
בתקופת בית הספר היסודי והתיכון תמיד אהבתי לשיר במקהלה, ואני עדיין נהנית לשיר לעצמי.
אך רק עכשיו, כשקראתי את הבלוג שלך, אסתי, הבנתי את הסיבה -
השירה מרחיבה את המנעד שלנו, מעבר לזה שאנו משתמשים בדיבור, ומסיבה זו היא מגדילה את השימוש שלנו גם ביכולות אחרות ומאפשרת לנו ביטוי נוסף.
אהה, איזה גילוי מעניין.

את ההתרחבות הזאת של האני שלי אני חווה ביתר שאת בפגישות המקהלה שלך, שלאחרונה הצטרפתי אליהן בהנאה רבה.
תודה תודה,

אהובה ריבלין
מנחה להתמקדות באמצעות
ציור וצביעה של מנדלות