לתמר לרום

ברצוני להודות לך על סידרת מפגשי אימון שזה עתה מסתיימת. אין לי צל של ספק כי אני לוקחת פסק זמן עכשיו ואגיע לסדרת מפגשים נוספת. בתחילת הדרך לא הייתי ממוקדת במטרת האימון ולא הבנתי איך זה פועל ואיך זה ישפיע עלי. אבל, כאשה סקרנית, הייתי חייבת לעבור את החוויה שרבים מדברים בה.

כמי שבמבט קדימה לא ידעה מה יתרום לה האימון האישי, כיום, בהסתכלות לאחור, אני  בהחלט רואה את התמורות שקיבלתי.

אני בעלת חברה עצמאית לשיווק ויחסי ציבור, וכמו כן אני עוסקת בפוליטיקה. אני יודעת מה אני רוצה ואני נחשבת למצליחה בקרב הסובבים אותי. וכמי שכך נתפסתי בעיני העולם, מצאתי קושי לבקש עזרה, וככל שמערכת העשייה והציפיות ממני גדלה, העומס הלך וגדל, ומצאתי את עצמי נאבקת בעצמי להמשיך לתת את אותה רמת שירות. וכך מצאתי שאני שוכחת אותי, ישנה פחות, נחה פחות, הכול בלחץ מטורף להספיק, ולא ראיתי שיש לי בעיה.

עם תחילת האימון וכבר בשיחות הראשונות, הבנתי באמצעות תמר, שראתה והבינה את אורח החיים שסיגלתי במהלך המרוץ המטורף של חיי- הן בעסק והן בתקופת הבחירות לראשות העיר והמועצה , שעלי להתחיל להתאמן על איך לנהל את הזמן שלי. חלק מהאימון היה על מעבר לאורח חיים שפוי יותר. האימון על ניהול זמן כלל אופציה לנוח אחר הצהרים במשך  שעה, לאכול מסודר יותר, לעשות ספורט, ואלה, מסתבר, נתנו לי את האנרגיה להמשיך את היום באופן יעיל יותר עם הספק הרבה יותר טוב ונינוחות.

אך חשוב מכל, זה נתן לי את היכולת להביט על הדברים טוב יותר, לראות פרטים בנוף של חיי שכבר לא כל כך הבחנתי בהם בשל המהירות שבה נעה סחרחרת חיי, ועתה כשניתנה הזדמנות לראות זאת בברור, הגיעו התובנות, הרעיונות והפתרונות, וההצלחה עמם.

תמר, אני רוצה להודות לך על האימון האישי, על החוויה העצומה, ובעיקר על זה שאני יכולה להביט לאחור ולהבין שאימון אישי הוא כלי חשוב מאד לכל אדם שרוצה להמשיך ולטפס במעלה ההר, אבל לא להרוג את עצמו בדרך, כדי לנשום אויר פסגות

בברכה,

סמדר מוצפי אהרוני,

חברת מועצת העיר- "נס ציונה".