ישנם כאלה, לא מעטים, למען האמת, שעדיין   מייחסים לעניינים הקשורים לכסף מוניטין לא ראוי. עסקה היא מין דבר שלא כל אדם רואה   כמהלך ראוי להערכה רבה. התעסקות עם כסף וענייניו מובילה   לאסוציאציות לא נחמדות כל כך, כמו רמאות, ניצול, חוסר הגינות, חוסר רוחניות  , אנוכיות ועוד. במאמר הזה ארצה להראות כיצד אלמנטים הקשורים ביצירת עסקאות באופן   כללי חשובים מאד בהבנת מערכות יחסים וגורלן, כשהמרכיב העיקרי המסתתר מאחורי כל זה   הוא האהבה העצמית שמסוגל האדם לחוש וליישם  .

בסופו של דבר, אולי נוכל להסכים שאהבה עצמית   זה טוב ובריא, וגם עסקאות משתלמות הן דבר טוב ובריא. אולי גם נוכל להפיק כאן תועלת   ורעיונות לגבי דרכים ליצירת זוגיות "משתלמת" יותר, מכל בחינה שהיא  .

אנשים רבים חיים בתחושת היעדר שפע של כסף או   שפע של נכסים. לא תמיד הדבר קשור לכמות הנכסים או הכסף הקיים ברשותם. זו חוויה. זו   חוויה ממכרת. שפע הוא מצב טבעי ואף נחשב לפי התורה הפסיכו קריאטיבית כסוג של תרופה   (

שפע הוא מצב טבעי שמסיבות כאלה או אחרות התרחקנו ממנו. התרחקנו לחוויית   צמצום וחוויה של תחרות אכזרית שבה לכאורה, במשק קפיטליסטי, אדם אחד אמור לנצח את  האחר ואף לרמות אותו על מנת להצליח בעסקים. קיימת חשדנות לא קטנה בענייני נכסים, קנייה ומכירה, קיימת אווירת עימות, פעמים רבות בין אלה שצורכים ("צרכנים") לבין מי שמספק את הסחורה ("המוכרים"). במקום שיש אווירה חשדנית ויש אווירה שאין מספיק לכולם נוצרת חוויה של מאבק, של קושי, של צמצום וגם של חוסר יכולת.

באותה נשימה אזכיר את מצב האהבה בכלל והאהבה העצמית בפרט, בחברה בה אנו חיים. המצב שם מאד דומה לענייני הכסף, באופן מפתיע או שלא. אנשים רבים חיים בתחושת היעדר אהבה עצמית או היעדר אהבה ממקור חיצוני, למרות שאהבה קיימת בשפע עצום. אנשים מכורים לחוויית חסר אהבה ולחוויית חוסר מימוש אהבה ביחסים ובמשפחה. אנשים לא מיטיבים לראות את כמות האהבה האפשרית להם. אנשים לא מודעים מספיק לעוצמת ההשפעה המרפאה של האהבה העצמית, ליכולתם להגביר אותה ולהשתמש בה לצורכי ריפוי ושיפור משמעותי של איכות החיים שלהם (ראה מידע נוסף לגבי אהבה עצמית כתרופה). אהבה נתפסת, בדומה לכסף, כדבר שקשה להשיג, כדבר שבא וגם יכול להיעלם. בדומה לכסף, אנשים רבים חיים בדימוי עצמי נמוך בדבר יכולתם לייצר אהבה (או כסף) ולהעצים את הכמות (של אהבה או של כסף) הקיימים ברשותם. אפשר גם לראות דמיון בזה שאנשים לעתים מחזיקים בכוח זה את זה, במערכות יחסים מזיקות, שיש בהן לא יותר מאשליית אהבה, לעובדה שאנשים נוטים להחזיק בכוח את כספם ולהיזהר מאד מלבזבז אותו שמא לא יבוא שוב.

כשנתקדם עוד צעד לקראת הדיון ב"משק ניהול  הזוגיות" נעצור שוב להתבונן במושג הכלכלי "עסקה". עסקה היא תהליך שיש בו תמיד שני צדדים, שלכל אחד צרכים קצת שונים, שניתנים למילוי על ידי הצד השני. בעת עסקה כל צד נותן דבר מה ומקבל דבר מה תמורתו. המושג WIN-WIN   בא לתאר מצב אידיאלי בו כל אחד מיוצרי העסקה יצא ממנה ברווח. כל אחד מרוצה באמת והפיק תועלת משמעותית מהעסקה. התרחשה תחלופת משאבים כך שכל אחד סיים את התהליך בתחושה שמשהו טוב התווסף לחייו. המושג הזה והמצב הזה מתארים מצב אידיאלי שמבטא את האפשרות שעסקה תתרחש לטובת כל הצדדים מבלי שאחד מהצדדים יגלה לבסוף שהוא נוצל ושמה שקיבל היה בסופו של דבר נכס ירוד ולא מועיל בהשוואה למה שהוא נתן תמורתו. חווית החשדנות הקיימת בשווקים רבים שייכת בדיוק לנושא הזה, האם המוצר באמת טוב? האם לא מסדרים אותי? האם יחזירו לי את הכסף במידה וזה יתקלקל? האם המחיר לא יקר מדיי? האם מנצלים אותי? במצב אידיאלי עלינו כמובן לשקול כל עסקה לגופה, אך משאנו מחליטים לקיים אותה עלינו לראות אותה כמהלך שבו שני צדדים מחליפים נכסים ומסייעים כל אחד לעצמו ולאחר. זו תשתית למשק בריא וצומח.

כשאנו מתבוננים במערכות יחסים ניתן להשליך בקלות מושגי עסקה על ניהול הקשר הבין-אישי ולראות כיצד נכנסת למקום אהבה עצמית ומשתלבת במושגים לכאורה כלכליים לבניית חוויה חיובית ובריאה מתוך הקשר הקיים.

לפי התפיסה הפסיכו קריאטיבית קיימים שלושה שלבים או שקיימות שלוש אפשרויות של מגע ותקשורת בין בני זוג (הדיון הזה יכול גם להיות רלוונטי בכל מערכת יחסים, לא רק של זוג אינטימי):

• עסקאות של הפסד
• עסקאות של רווח
• הטמעה

עסקאות של הפסד בתוך מערכת יחסים הן עסקאות בהן קיימת אהבה עצמית נמוכה. אלה עסקאות בהן מה שאחד נותן גדול בהרבה ממה שהוא מקבל. זהו מצב לא בריא שגורם לשחיקה ולערעור מעמדו של זה שנותן יותר ממה שמקבל. הוא באופן הדרגתי מתרוקן ממשאביו הרגשיים ומייצר בתוכו תסכול לפעמים יש אנשים שחשים שאין ברירה אלא לקיים כך מערכת יחסים. זו מערכת יחסים שיש בה מישהו אחד (או יותר) שמפסיד יותר מדיי פעמים, שדעתו האמיתית הולכת ונמוגה, שצרכיו נדחקים הצידה ושמערכת השיקולים והאמונות שלו תופסים פחות מקום ממה שהיה רוצה בתוך מערכת היחסים. כל מערכת יחסים יש בה משא ומתן סביב ההבדלים הקיימים בין מרכיבי הזוג. לא יתכן מצב ולא כדאי מצב בו שני הצדדים נמצאים תמיד בתמימות דעים. שום דבר חדש לא יצמח מזה. השאלה הנשאלת והיא מרכזית כאן כיצד מקיימים דיאלוג ומשא ומתן ליצירת עסקאות שהן למעשה החלטות של ניהול הזוגיות כך שיהיה מקום וביטוי לכל אחד מהצדדים עם צרכיו ואמונותיו, בתוך הקשר. במקום בו צד אחד מוותר מדיי, נותן יותר ממה שמקבל, זה מקום בו אותו צד מפסיד בהדרגה מנכסיו, מקיים עסקאות גרועות ומכניס את עצמו לעמדת קורבן ומנוצל. זהו מצב לא בריא לכל הצדדים ומהווה סכנה לגורל הקשר ולאפשרות הצמיחה הקיימת בו לשני הצדדים.

 זהו מצב שניזון היטב מחסר אהבה עצמית שעלולה גם למכר: אדם שממעיט לאהוב את עצמו בתוך המרחב הזוגי אינו חש באופן חד משמעי שמגיע לו "להרוויח" במשא ומתן עם הצד השני. לפעמים הוא אפילו יפתח רגשי אשם לגבי האפשרות הזו. הוא יקבע את עצמו בעמדה נחותה מתוך תחושה מזויפת שהוא כך משרת ומקיים את הקשר הזוגי. זו טעות הרת גורל, שגורמת לאנשים לסבול ואף לטפח את הסבל כאפשרות הבלעדית של הקיום בתוך הקשר.

עסקאות של רווח הן מצב אידיאלי, רצוי ומעשי בתוך מערכת יחסים זוגית. זהו תהליך של דיאלוג מתמשך בו כל צד משתדל לייצג את עצמו וגם להגיע למצב בו מתקיימות פשרות מסוימות מתוך כבוד הדדי של כל צד, הן לצרכים שלו והן לצרכים של האחר. כאן אהבה עצמית משחקת תפקיד חשוב בו האדם מבין שחיוני שיקיים עסקאות מסוג של WIN-WIN. בעסקה כזו כל אחד מרגיש לבסוף, שהרוויח, אך לאו דווקא על חשבון טובתו של האחר, להיפך. בעסקאות של רווח במרחב הזוגי כל צד מרגיש שמה שנתן קטן באופן משמעותי ממה שקיבל. הפשרה שהחליט עליה הייתה בשבילו משתלמת מאד. זהו מצב אפשרי, טבעי וראוי אך נשען על כך שכל צד מפתח את עצמו ודואג לענייניו בו זמנית עם העובדה שהוא מקיים משא ומתן שיש בו כבוד, אהבה והתחשבות. אהבה עצמית משמשת כאן גורם מרכזי שבו האדם אומר לעצמו "מגיע לי, בתוך מערכת יחסים, לקבל יותר ממה שאני נותן". כשכל אחד מבני הזוג יודע להגיד את זה מתרחש הנס בו כל אחד יוצא "מורווח" מהקשר. הפשרות והויתורים מתבררים כמשתלמים מאד ובסופו של דבר הנכסים הרגשיים של כל אחד מהצדדים הולכים ומשתפרים. זהו מתכון לזוגיות בריאה ושמחה. כל צד מרוויח. בדיוק כמו שאמור להיות במשק כלכלי בריא.

הטמעה היא תוצר טבעי של עסקאות טובות רבות. אם במהלך מערכת יחסים נדרשים מהלכים רבים של משא ומתן עקב ההבדלים בתפיסות העולם ובצרכים, תהליך ההטמעה הוא כזה שבו הצדדים מסגלים לעצמם חלק מתכונות האחר כך שהן כבר במידה כזו או אחרת, התכונות שלהם גם כן. הם כבר לא נדרשים למשא ומתן באותו נושא משום שעברו התפתחות והוסיפו לנכסים הרגשיים והרוחניים שלהם גם ערכים ותפיסות עולם שתחילה התנגדו להם ושהיו כביכול "שייכים" לצד השני. זהו תהליך טבעי של לימוד ושינוי שקורה במקום בו כל אחד יכול להרגיש שהוא מרוויח מהקשר, בשורה התחתונה. במקום כזה מתקיימת יותר אווירה של אמון ושל מקום לכל אחד ולדרך שלו. במקום כזה יכולים שני הצדדים להתחיל וללמוד זה מזה, מבלי לחוש שויתרו על עמדותיהם, על צרכיהם ועל השקפת עולמם. התרחשה תחלופה של סחורות וכל אחד יכול ללמוד גם כיצד ניתן ליהנות ממה שבהתחלה נתפס כשונה מאד ממנו. אהבה עצמית יכולה לגרום לאדם לחיות טוב עם מי שהוא ועם מה שהוא בתוך הקשר ומתוך המצב הזה שמוליך ל"עסקאות של רווח" ניתן גם להגיע למצב של הטמעה.

הזוגיות הבריאה יותר היא כזו שמתנהלות בה עסקאות הוגנות של WIN-WIN  שבהן כל אחד מרוויח יותר נכסים רוחניים ומעשיים ממה שנתן. במצב כזה יכולה גם להתפתח נדיבות אך רק בתנאי שיש בה אהבה עצמית והמשך קיום עסקאות של רווח. מתוך מצבי עסקאות רווח נוצרים מצבי הטמעה שתורמים גם כן לקשר הזוגי. ההטמעה אינה "סוף הדרך" ולא ניתן להגיע למצב בו כל ההבדלים נגמרים ולא נותר מקום למשא ומתן. ההבדלים משמרים את המתח הבריא בזוגיות ולא יהיה זה נכון להתאמץ לטשטשם. המשא ומתן חיוני, נחוץ ומקדם כל אחד מבני הזוג, והן את הקשר באופן כללי.

בסופו של דבר, במקום בו כל הצדדים פועלים מתוך אהבה עצמית שבאה במקביל למוטיבציה להיות בקשר זוגי עמוק, יכולים להתרחש התרחישים הבריאים יותר, שהוזכרו לעיל. כאשר מתקיימות עסקאות הפסד רבות מדיי יש לבדוק את המצב ולטפל בו, שכן הוא מהווה סיכון לקשר ופגיעה וודאית בכל המקיימים אותו