קבלה  והשלמה

השיח של קבלת האחר מלווה את חיינו בקולניות בכל התחומים.

חשבתי שבעצם לשים את עצמי במקום האחר קצת, לחשוב את עצמי במקומו, זו דרך

לקבל דעות שהן מנוגדות לשלי.

עם הזמן גיליתי שזה גם לא פשוט לעשות את זה, וגם לרב אין סיבה לנסות. הרב קובע

והרב גדל...

היום אני נוטה להאמין שבמידה רבה ולפחות במישור האישי, קבלה עצמית היא הסוד לקבלת האחר.

ולעתים, קבלה עצמית עמוקה ואוטנטית דורשת עבודת עומק והבנה ביוגרפית ורוחנית .

ותהיתי, לו רק יכולנו להחליף בין הראשים שלנו, לחיות לרגע עם המחשבות של האחר, כמה היינו

שמחים לחזור לראש שלנו ולקבל שוב את הקשר המוכר בין הרוח, הנפש והגוף כשהראש שלנו יוחזר למקומו הנכון.

מה היינו מרגישים עם הראש של מישהו אחר?