זכור לי כשהקורונה פרצה לחיי ועצרה אותי ללא כל הכנה, הגוף שלי נכנס לסטרס. זו היתה תחושה דומה לזו שחשתי לפני הפקת ארוע גדול, או הפצת קמפיין סלולרי חשוב, תחושה שלא היתה לי עליה שליטה. הגוף שלי היה מתוח, דופק מהיר, נדודי שינה, מגרנות, חולשה כללית, ובעיקר חיפוש אובססיבי אחר אכילת מתוקים, שימתיקו את התחושה. במהלך הסגר הראשון של הקורונה, היו שני דברים שסייעו לי להתאפס ולהירגע, כאלו שניתקו אותי מהמחשבות ואיפשרו לי לנשום. הראשון, יציאה לטבע. לראשונה בחיי מצאתי את עצמי מתלהבת מהליכה ללא תכלית, מפריחה, מפרפרים, עננים וציוץ ציפורים. והשני, מפתיע ככל שיהיה, התחלתי לעסוק ביצירה. ייצרתי שרשראות ומחרוזות, חרזתי חרוזים, אבנים, פנינים, בשלל קומבינציות וסגנונות, ובמגוון שימושים וצבעים. ככל שהתעמקתי בדימיון וביצירה, כך מצאתי את עצמי מרגיעה את הנפש, את הגוף והמחשבות. השינה והדופק חזרו להיות נורמליים, וגם מצב הרוח. בהמשך הדרך, כשהתחלתי לעסוק באבחון בייעוץ ובאימון, נושא הסטרס תמיד עלה ותפס מקום חשוב בתהליך. היה ברור, שמעבר להכוונה הקוגניטיבית והרציונלית, צריך לטפל גם בהרגעה ובאיזון של הגוף והנפש, כדי לאפשר הצלחה בתהליך ובשינוי הגלוי והסמוי. לרוב הצעתי לנועצי לנסות ליישם את ההליכה בטבע ולעסוק ביצירה ובאמנות (כתיבה, ריקוד, ציור,פיסול וכד׳), כאופציות ל״רגיעון״ טבעי (בנוסף כמובן לצביעת המנדלה, שהיא חלק בלתי נפרד מהתהליך🎨). אך בהמשך נחשפתי לשיטות נוספות. שכל אחת מהן שונה וייחודית, ומתאימה באופן סובייקטיבי לכל אדם, לאופיו ולסטרס שלו. אז אם אתם נמצאים בסטרס (אם או בלי קשר לימים המתוחים שכולנו חיים במדינתנו), ואתם חשים שהוא פוגע באיכות חייכם וביכולת שלכם לתפקד, מוזמנים לקרוא את המאמר שכתבתי על סטרס ואם נשארתם עם שאלות לא פתורות, מוזמנים לפנות אלי בפרטי. למאמר: https://www.sigalireichlin.co.il/my-post876f80d2