המערכת התחושתית (טקטילית) חיונית להתפתחות התינוק/הילד, זאת מערכת גרייה חושית שממוקמת בעור, ובין תפקידיה השונים כלול גם קליטת גירויים סביבתיים כגון: כאב, חום וקור, עוצמה של מגע, מרקמים שונים (חול ,דשא בדים, חומרי יצירה שונים, מרקמי אוכל ועוד..), המערכת מעבירה את הגירויים השונים למוח, מפרשת ומוסתת אותם בהתאם. הרגישות שונה מאחד לשני ויכולה לנוע מרגישות גבוהה (רגישות יתר) לרגישות נמוכה (תת רגישות), המצב המאוזן הוא כמובן האמצע. תת רגישות –"היפו סנסטיב" (רגישות נמוכה) קושי בויסות כח נכון , זקוקים למגע חזק יותר וברור התנועתיות שלהם עלולה להיות מסורבלת, קושי בתכנון תנועות הגוף, הם ימעדו, יחזיקו בחוזקה חפצים שונים , ילחצו בחוזקה על העיפרון בזמן כתיבה, יפעילו כח רב על גופם של ילדים אחרים בצורה לא נעימה (דחיפה שאמורה להיות חלשה תיהיה מאד חזקה ולא נעימה לילד השני ולפעמים הדבר יכול להתפתח לתיגרה.) רגישות יתר- "היפר סנסטיב" (רגישות גבוהה) מרקמים מסויימים לא נעימים להם וימנעו מלגעת ולהתנסות בחומרים שונים כגון: חול, דשא, פלסטלינה, צבעי גועש, קצף גילוח ...הימנעו מללבוש בגדים שונים כגון: ג'ינס, גולף, חולצות עם צווארון, תפרים בגרביים, תוויות של חולצות. בררנות באוכל (פסטה בלי רוטב, מאכלים בעלי מרקמים שונים לא יאכלו. ) החוויה האישית שלהם למגע מתפרשת באופן שונה ועלולה להתבטא כפחד וחרדה ובגלל ההתגוננות המתמדת לשמור על עצמם יתכנו קשיים התנהגותיים ובעיות קשב, ולעיתים ילדים אלו מופנים לטיפול רגשי כאשר הקושי הוא בעצם פזיולוגי ועל הטיפול להיות מותאם. הטיפול במערכת החושית (טקטילית) צריך להתמקד על תחושתיות ,תנועתיות ומודעות גוף , הבנה והכרה של גבולות הגוף וחשיפה בהדרגה , בהתאם למטופל, למגעים ולמרקמים שונים שמקלים באופן משמעותי את הרגישות. ההבנה לבעיה ולטיפולה באופן הנכון עשוי למנוע את תחושת התסכול וקשיים רבים בעתיד. עמליה עלימה מאבחנת ומטפלת בילדים קשיי התנהגות, לקויות למידה, הפרעות קשב בשיטת ורדי.