מבחינה משפטית כל אחד מאיתנו עושה המון פעיליות חוזיות מידי יום. קניה בסופר היא למעשה סוג של חוזה - קניית מצרכים בתמורה לתשלום, כך גם נסיעה במונית וכל מוצר או שירות שאנו רוכשים או מוכרים. אין חובה לערוך חוזה במסמך. רק בעיסקאות מיוחדות החוק מחייב מסמך כתוב. לדוגמא: מכירת מקרקעין מצריכה מסמך בכתב. 

אבל בכל זאת, כשמדובר במוצר או שירות קצת יותר מורכב מקניית מצרכים במכולת, כדאי להקדיש זמן ולחשוב על ההשלכות האפשריות של ביצוע העיסקה. 

חוזה כתוב, כשהוא מנוסח נכון. יוצר מצב של בהירות. ידוע מה יקרה אם וכאשר.. הוא נותן ביטחון, כאשר אחד הרווחים הנילווים של חוזה ברור הוא מיעוט תביעות. אם החוזה ברור, אז מרחב הפרשנות הסוביקטיבית של כל אחד מצטמצם.

למעשה כל חוזה צריך להיות מותאם למקרה הספציפי, לדגשים ולאינטרסים שמזמין החוזה מבקש לעגן אותם ולהגן עליהם. אבל ככלל אצבע ישנם נושאים שמאפיינים חוזים רבים:

מהות המוצהשירות, התמורה, תנאי תשלום, מועדים לאספקת המוצר/השירות, מה קורה במקרה של חוסר שביעות רצון מ- המוצר/השירות, בטוחות לתשלומים ולכלל חיובי החוזה. 

אני מכיר מקרים רבים בהם לא נערכו חוזים, ו/או נערכו חוזים באופן עצמאי, או הורדו חוזים שאינם מתאימים מהמרשתת. התוצאה הייתה סכסוך ומחלוקות שהגיעו לבתי משפט, וגרמו לסחבת ולהוצאות מיותרות.

מומלץ מאוד להיוועץ באיש מיקצוע, ולהקפיד על עריכת חוזה מתאים, זה חוסך צרות בעתיד.