כשאני מכינה הרצאה, אני תמיד חושבת איזה ערך אני אתן למשתתפים, עם מה אני רוצה שהם יצאו. כמובן שאני גם משקיעה בחשיבה על הוויזואליות של המצגת שלי, כי אני יודעת שמה שאנשים רואים משפיע על מה שהם מבינים ומה שהם זוכרים.

בשבוע שעבר השתתפתי בהרצאה בזום, שהנושא מאוד עניין אותי. באתי מלאת ציפייה. הבעיה הייתה שהמרצה ישב שעה והקריא מילה במילה את התוכן של המצגת.

אז מה בעצם הבעיה בזה?

1. זה מפספס את כל המטרה של המצגת

מצגת אמורה להיות תוספת ערך, לא תחליף לדף הסבר. אם בשקף כתוב מילה במילה בדיוק את מה שהמרצה אומר- אין סיבה להישאר בזום. אפשר פשוט לשלוח את הקובץ במייל. כשאין פרשנות, אין דוגמאות, אין הדגשות, אין סיפור- אין סיבה להקשיב.

2. זה משדר חוסר הכנה

גם אם התוכן מעולה, עצם ההקראה מילה במילה יוצרת תחושה של משהו לא מקצועי. הקהל מרגיש שהמציג לא חשב על איך להגיש את המידע, לא עשה סטוריטלינג, לא חשב מה חשוב להדגיש, אלא רק ייבא טקסט לשקפים. וזה חבל, כי התחושה הזו מלווה את כל ההרצאה.

3. זה מאבד את הקשב של המשתתפים

כשאין הפתעה, שינוי קצב, שימוש נכון בגרפיקה, שאלות לקהל או דיון עם המשתתפים, קשה מאוד להחזיק את תשומת הלב של האנשים. במיוחד בזום, שבו כל משתתף נמצא מרחק קליק מהסחות דעת אחרות, שקיימות בשפע.

איך כן נכון להעביר מצגת?

📍תתחילו מהשאלה: מה אני רוצה שהמשתתפים ייקחו מהמצגת שלי?

אל תבנו את השקפים לפני שאתם יודעים מה המסר, מה השורה התחתונה, ואיזה תהליך הקהל צריך לעבור.

📍תשתמשו בשקפים כתמיכה לדברים שאתם אומרים ולא כחוברת קריאה

שקף טוב לא מכיל את כל המידע, אלא את החלקים שמחזקים את מה שנאמר: תרשים, מילה אחת מרכזית, כותרת מסבירה, תמונה חזקה, או מספר שמעורר תגובה.

📍תכננו חוויית האזנה, לא רק צפייה

מה הקצב? מתי אתם שואלים שאלה? איפה אתם מציגים סיפור אישי? מה הרגע שבו תרצו ליצור הפסקה דרמטית?

📍תשקיעו בעיצוב מצגות

ויזואליות משפיעה על אמינות, קשב וזכירה. מצגת מעוצבת היטב לא חייבת להיות מורכבת, היא פשוט צריכה לשרת את המטרה. השתמשו בצבעים, שילובים מעניינים, תבניות ברורות ותמונות עם משמעות.

מצגת היא כלי חזק. אבל אם לא משתמשים בו נכון- הוא לא רק לא מועיל, הוא עלול גם להזיק.

כדי להעביר רעיון, לייצר חיבור עם הקהל ולהשאיר חותם, צריך יותר מהקראה של טקסט מהשקפים.

הקהל שלכם ראוי להרצאה שתוכננה עבורו. אם לא- שלחו לו מייל.